לליאם שלי, ביום הולדתך החמישי ליאם אהוב שלי, היום אתה בן חמש. הלב שלי לא מצליח להבין איך עבר כל כך הרבה זמן בלעדיך, והגעגוע רק הולך ומתעצם. אני עוצמת עיניים ומדמיינת אותך רץ, צוחק, חוגג. מנסה לנחש איך היית נראה היום, איך היית נשמע, איך היית מחבק. אבל בעיקר אני מרגישה אותך. בכל נשימה, בכל רגע שקט, בכל זיכרון וכל סימן קטן שאתה שולח לי. אני יודעת שאתה איתנו, גם אם לא בגוף אתה נוכח בנשמה שלנו. ארבעת האחים שלך מתגעגעים אליך מאוד, כל אחד מהם בדרכו. הם שואלים עליך, הם מדברים עליך, הם זוכרים אותך. לפעמים הם אומרים דברים קטנים, ובלב שלי אני יודעת זה אתה ששלחת אותם. בסימן קטן, בחיוך פתאומי, ברגע אחד שבו מרגישים שאתה כאן. הם מרגישים אותך בדיוק כמוני. אתה חסר לנו כמשפחה אין שלם בלעדיך. ליאם שלי, אתה תמיד תישאר התינוק שלי. גם אם היית גדל והופך לילד מתוק ורגיש, בשבילי תמיד תישאר אותו תינוק שהחזקתי, שהריח לי את הלב, שהשאיר בי חותם שלא יימחק לעולם. ויש רגעים… רגעים פשוטים אני הולכת ברחוב, ופתאום מישהי קוראת לילד שלה: “ליאם!” והלב שלי נעצר. אני נחנקת מדמעות. אני מדמיינת שזה אני קוראת לך. שזה אתה שעונה לי, רץ אליי, צוחק אליי. אבל אז בא השקט… והגעגוע צורב. אני מדליקה לך היום נר לא רק נר זיכרון, אלא נר של חיים. כי אתה חי בי. בכולנו. באחים שלך. במילים. באהבה שלא נגמרת. מזל טוב, נסיך קטן שלי. אני אוהבת אותך בלי סוף. אני מתגעגעת אליך עד כאב. תשמור עלינו מלמעלה. ואני מבטיחה לא משנה כמה זמן יעבור תמיד תהיה הילד שלי. התינוק שלי. הנשמה שלי. שלך, לעד ולעולם, אמא והאחים שלך - @loren_barda