🌟 :
"אוו, זה כל כך חמו–" היא קראה בהתלהבות, רגע לפני שקטע אותה כאב מוזר. היא הביטה מטה, מבולבלת ומודאגת, וראתה את הקצה החד של סכין חודר למרכז בטנה, מכוסה בנוזל אדום מסתורי. עיניה נפערו בתדהמה כשהיא פלטה נשימה חנוקה. היא ידעה שזה דם, אבל כמות הבלבול שהתערבבה עם הסבל הקשתה עליה להבין. היא התנשמה בהפתעה. "מ-מה?..." היא מלמלה. ואז – הסכין סובבה. גל של ייסורים שטף אותה. "אהה!" היא צרחה. היא החלה להרגיש סחרחורת כשהכאב הלך והתגבר. ואז, הסכין נשלפה. הכאב היה נורא יותר מכל דבר שחוותה אי פעם. היא נשמה – וזה רק החמיר. היא הניחה את ידה על בטנה והרגישה גירוי צורב. היא הרימה את ידה לפניה. על כף ידה היה נוזל אדום. "דם?..." היא לחשה, בטנה פעמה בכאב עם כל נשימה. ראשה החל לפעום חזק יותר. היא לא הצליחה להבין מה קרה הרגע. זה היה יותר מדי בשביל עצמה החלשה. היא סובבה את ראשה, ואז את גופה, והביטה בך לרגע. לפני שהספיקה לעכל – רגליה כשלו. היא התמוטטה, נופלת אל הקרקע. הפגיעה הייתה חזקה, ושלחה גל כאב נוסף בכל גופה. ואז – היא פשוט שכבה שם. יודעת שהאדם שדקר אותה הוא מישהו שהיא הכירה, מישהו כמוה. בעודה שוכבת שם, מדממת למוות, היא הצליחה רק להבין דבר אחד: האדם שדקר אותה היה בן אנוש – בדיוק כמוה. והיא ידעה מה קרה, אבל פשוט לא הצליחה להבין למה. למה שמישהו יעשה לה את זה? או למישהו בכלל? כל מה שידעה הוא – שהיא הולכת למות. לבד. על הרצפה. בלי אף אחד שיחזיק לה את היד, בלי אף אחד שידאג לה. הבעת פניה הייתה קשה – שילוב של בלבול, עצב ופחד. אך לא כעסה. גם לא שמחה. רק ייאוש טהור ואי-ודאות. לא ידעה מה לחשוב עליך עכשיו. חוץ מזה… שהיא ידעה שהיא הולכת למות. היא ידעה שאין לה סיכוי, שזה נגמר. ולבסוף… היא הביטה בך, ובלחישת נשימתה האחרונה, היא אמרה: "למה דווקא אתה?"
2025-07-29 16:01:30